<h1>הרוקח סימן רל"ז</h1>
<h2>דף ב:</h2>
כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד ומוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו וכן שושן הבירה. א"ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו נידון ככרך וכל הנראה עמו עד מיל.
<h2>דף ד.</h2>
בפ' א' אין קורין את המגילה בשבת משום גזירה דרבה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. אבל דורשים בפורים שחל להיות בשבת בעניינו של יום. אדר ואדר אין קורין אלא באדר הסמוך לניסן.
<h2>דף ה:</h2>
ימי משתה כתיב מלמד שאסור בתענית, ושמחה מלמד שאסור בהספד, ואמר בפסחים בפרק ואלו דברים (דף ס"ח) מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה שתא בר מעצרתא ומעלי יומא דכיפורי ויומי דפוריא.
פורים אין אסור בעשיית מלאכה ואם מנהג בעיר אסור ורב חזייה לההוא גברא דקא זרע כיתני ולטייה ולא צמח כיתניה.
<h2>דף ז.</h2>
תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאדם אחד. ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. ירושלמי סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין. מגבת פורים לפורים. אין מדקדקין במנות פורים אלא כל מי שהוא פושט ידו נותנים לו.
אמר רבא מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי פי' ירבה במשתה היין. וחייב לאכול ביום סעודת פורים דא' רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו.
<h2>דף כא:</h2>
ברכת מגילה בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה בא"י אמ"ה שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בא"י א"מ העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. בלילה לאחר קריאתה במס' סופרים רב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו ולאחר קריאת המגילה אומר בא"י אלהינו מלך העולם האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו והנפרע לנו מצרינו בא"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. וכשיסיים הקהל אשר הניא יאמר להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך ארור המן אשר בקש לאבדי ברוך מרדכי היהודי ארורה זרש אשת מפחידי ברוכה אסתר בעדי. ביום מברך על מקרא מגילה ושעשה ניסים. כל הלילה כשר לקריאת מגילה עד עמוד השחר ומה שיש לו לקרא ביום כל היום כשר עד שקיעת החמה. אמר ר' אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת חייב למימרינהו בנשימה אחת דכולהו בהדי הדדי נפיק נשמתייהו. ואמרי' במס' מגילה בהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין כיון דחביב עליהן יהבי דעתייהו עליה. קורין את המגילה בין עומד בין יושב. בתוספתא בירך לפניה ולא בירך לאחריה או לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא. מעשה בר' מאיר שקראה מיושב כיון שגמרה נתנה לאחר ובירך לאחריה. הקורא את המגילה פושטה כאיגרת.
